<h1>ראבי"ה סימן שצ"ז</h1>
<h2>דף מט:</h2>
תניא בתוספתא [ספ"ג] האומר שביתתי על גבי אילן על גבי חרוב לא אמר כלום עד שיקנה לצפונו או לדרומו ארבע אמות נעקר האילן נעקר החרוב אם מכיר את מקומו מותר ואם לאו אסור ר' יוסי אומר היו שנים אחד מכיר ואחד שאינו מכיר הואיל והיה אחד מהם מכיר שניהם מותרים.
<h2>דף נ:</h2>
מצאתי בשאלתות פרשת עד אנה מאנתם מאן דאותביה לעירובי[ה] לבתר מתחומי[ה] כיון דמרחק מן עירוביה טפי מן אלפים אמה הוה ליה כמי שיצא חוץ לתחום, ואין לו אלא ארבע אמות. ונראה לי דסברת רב אחאי מהאי פירוקא דפריק שמואל כגון דאיכא ממקום רגליו עד עיקרו תרי אלפי וארבע אמות (וכו' עד) דאי מוקמית ליה להך גיסא דאילן קם ליה לבר מתחומא, וקאמרינן שמא בעבר השני של אילן בחר לו, ואין לו אלא ארבע אמות, דבמקום רגליו (ו)לא אבה לקנות, ובמקום שרצה לו אינו ראוי לו, הילכך אין לו שביתה. ונותן עירובו חוץ לתחום (ד)היינו בכיוצא בזה. ומיסתייעא מתוספתא דעירובין פרק שלישי האומר שביתתי בגינה מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים לא י[תר] על בית סאתים [וכו'] מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה אימתי בזמן שהיה בתוך אלפים שלו אבל לא היה בתוך אלפים שלו אין לו אלא ארבע אמות בלבד, שמע מינה מהא מתניתא בהדיא דמי שנתכוון לשבות במקום שאין ראוי לו שאין לו אלא ארבע אמות. והא דתנן בפרק בכל מערבין [ל"ח ע"ב] נתגלגל חוץ לתחום מבעוד יום אינו עירוב, ולא קתני לא יזוז ממקומו, משום שנתכוון למקום הראוי לו, ואונס הוא, הילכך יש לו דין שביתה, וכיון דאינו יכול לקנות במקום שנתכוון קנה שביתה בביתו. והא דתנן לקמן בכיצד מעברין [ס' ע"א] מי שהיה במזרח ואמר לבנו לערב לו במערב וכו' עד אם יש ממנו ולביתו אלפים אמה [ו]לעירובו יותר מיכן מותר לביתו ואסור לעירובו, פירוש שקנה שביתה לביתו ויש לו מביתו אלפים אמה לכל רוח, ואף על גב שעירובו נתן חוץ לתחומו, התם נמי משום שנתכוון למקום הראוי לו, ושליחו הוא ש[עוו]תו שנתנו חוץ לתחומו, ואמרינן בסוף הדר [עם הנכרי] בענין שכח אחד מן החיצונה ולא עירב וכו' בגמרא [ע"ח ע"ב] דאמר[ה] לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי, הכי נמי לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. תדע מדקתני ואמר לבנו לערב במערב, דבשליח מיירי, אבל עירב הוא גופיה אסור לביתו ואסור לעירובו ואין לו אלא ארבע אמות. והדתניא לקמן בשמעתין מי שאמר לשני עבדיו צאו ועירבו עלי אחד עירב עליו בצפון ואחד עירב עליו לדרום וכו', התם לא שינו בשליחותם, אלא הוא טועה שסבר שמערבין בשתי רוחות. וכן יעמדו דברי רב אחאי, ועיקר. [ו]מה שפירש רבינו שלמה בפרק כיצד מעברין [ס' ע"ב] מי שהיה במזרח וכו' אינו נראה לי כלל, ואגב חורפיה לא עיין בה. ובענין מי שאמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום נראה לי שהלכה כשמואל, ואף על גב דהילכתא כוותיה דרב באיסורי, חדא שהעמיד הברייתות תרווייהו כפי סברתו, ותו דקיימא לן הלכה כדברי המיקל בעירוב. אבל מהא שכתבתי שמסתברא [דראית] רב אחאי מפירוקא דשמואל ליכא למילף שהלכה כשמואל, כיון דשמואל מודה בהאי פירוקא דבכי האי גוונא לא אמר כלום כל עיקר, וכל שכן שרב מודה ביה.
